רשלנות רפואית | שיתוק מוחין


שיתוק על שם ERB כתוצאה מרשלנות רפואית בלידה

מאת: עו"ד אבי לוטן

בת"א (חיפה) 700/02 הוגשה תביעת רשלנות רפואית בטענה כי רשלנות בלידה גרמה לתובעת לשיתוק על שם ארב (ERB). תופעה זו המוכרת היטב לרופאים העוסקים במיילדות ידועה בין היתר בשם "פרע כתפיים". היא מתרחשת כאשר העובר גדול מכדי שניתן יהיה לחלצו בקלות בלידה וגינאלית. ראש היילוד יוצא אל אוויר העולם, בעוד שכתפיו וחלקי גופו האחרים נשארים תקועים בתעלת הלידה. במצב דברים זה נדרשת מיומנות מיוחדת לצורך חילוץ העובר ללא פגע. לעיתים קרובות, פעולת החילוץ כרוכה בהפעלת כח רב ובמתיחת יתר של המקלעת הברכיאלית, הגורמת נזק המתבטא בשיתוק הגפה.

התביעה הוגשה נגד המיילדת וכנגד בית החולים האנגלי בנצרת.

התובעת נולדה ביום 17.3.89 בבית החולים האנגלי בנצרת. משקלה בעת הלידה היה 4,685 גרם. חילוצה היה מלווה בקשיים לשחרר את כתפיה מתעלת הלידה ובתוך כך נגרם לה שיתוק על שם ERB בגפה השמאלית העליונה.

זו לידה עשירית ליולדת בת 41, שילדה בעבר בלידה וגינאלית, ללא סיבוכים, עוברים גדולים במשקל העולה על 4 ק"ג.

בעת קבלתה לחדר הלידה נלקחו מהיולדת פרטים אנמנסטיים ונערכו לה בדיקות מקובלות, בין היתר, להערכת מצבה הטרום לידתי. בדיקות אלה נערכו על ידי מיילדת מאנגליה שעבדה באותה משמרת. בבדיקה הבטנית נמצא כי גובה קרקעית הרחם תאם גודל של עובר בסוף הריון ושהעובר היה במצג אלכסוני גבוה מעל למבוא האגן. המיילדת התרשמה שקיים ריבוי מתון של מי שפיר וכן נראה לה שמדובר בעובר גדול ("Appears big"). המיילדת לא הסתפקה ברישום נתונים אלה בגיליון הקבלה. אין חולק, שבסמוך לכך היא דיווחה על הממצאים לרופא האחראי.

המיילדת, החלה לעבוד בשעה 15:00. היה זה לאחר שהיולדת נבדקה על ידי הרופא האחראי ומנהל המחלקה, ששללו את החשד שמדובר בעובר גדול. יש לציין שבגיליון הלידה אין כל רישום לגבי הערכת משקלו של העובר, זאת גם לאחר שדווחו ממצאי המיילדת לרופא האחראי.

מתיאור המקרה בביהמ"ש נלמד שהשלב השני של הלידה היה קצר מאוד ונסתיים באופן פתאומי. בשעה 20:30, ראשו של העובר יצא מאליו, ברם היה קושי לחלץ את הכתפיים. לפי דברי המיילדת שטיפלה בלידה לבדה, היא לא הספיקה להזעיק רופא. את פעולת החילוץ היא ביצעה בהתאם לטכניקה שהיתה ידועה לה מעבודתה כמיילדת.
בתום פעולת החילוץ אובחנה אצל התובעת פגיעה במקלעת העצבית הברכיאלית בגפה השמאלית. אין חולק, שהסיבוך בלידה נבע בשל אי התאמה בין גודל העובר לבין מימדי האגן של היולדת.

ביהמ"ש קבע שלידה שיש בה פוטנציאל להיווצרות קושי בחילוץ העובר, מחמת משקלו, מחייבת התייעצות עם רופאים מומחים, הפעלת שיקול דעת לגבי הסטת הלידה למסלול של ניתוח קיסרי והערכות לקראת האפשרות שיידרש לבצע את הפעולה הכירורגית. רופא שאינו נוקט בצעדים הדרושים שולל מעצמו, מינה וביה, את היכולת לקבל החלטה נכונה בדבר דרך הטיפול. בכך הוא גם מגביר, לעיתים באופן ניכר, את הסיכון להתרחשות הנזק.

כיום, לאחר מעשה, ידוע כי משקל התובעת בעת לידתה היה 4685 גרם. מדובר במשקל גבוה העונה להגדרה של מקרוזומיה דהיינו, עובר שמשקלו מעל ל- 4 ק"ג. אין מחלוקת, שגם על פי הסטנדרט הרפואי שהיה מקובל במועד הרלבנטי, עובר שמשקלו עולה על 4500 גרם דרוש ליילד בניתוח קיסרי, כל זאת בתנאי שהיו אינדיקציות לגבי המשקל בפועל.

ביהמ"ש קבע שהתנהלות הרופאים בכל הקשור להערכת המשקל, בעייתית עד מאוד. כוונתו למחדל קריטי בנוגע לניהול תרשומת אודות ממצאי הבדיקות הקליניות שבוצעו, כטענת הרופאים, לצורך הערכת משקלו של העובר.

על כן, יש לזקוף לחובת בית החולים ורופאיו מחדל חמור, באי רישום הפרטים בנוגע להערכת משקלה של התובעת בשלב הטרום לידתי. כאמור, למחדל זה קיימת נפקות במישור הראייתי, באופן שעל בית החולים מוטל הנטל לשלול העדר רשלנות מצד הרופאים שטיפלו ביולדת.

ביהמ"ש קבע שבמצב כמו זה שבנדון היה על הרופא להיות מודע, באופן קונקרטי, לכך שבמחלקה שוהה יולדת הנושאת ברחמה עובר מקרוזומי ולמצער, שקיימים אצלה גורמי סיכון ללידה פתולוגית. על כן, היה עליו ליזום מעקב אחר התפתחות הלידה. היה עליו לבקש מהמיילדת לקבל דיווח על סיום השלב הראשון של הלידה, לצורך בדיקתו את היולדת. היה עליו, ללא ספק, להתריע בפני המיילדת, כי מדובר בלידה הצפויה להסתבך.

אף אחד מן המהלכים הללו לא נעשה על ידי הרופא שהיה, במועד הרלבנטי, אחראי על חדר הלידה.

בהקשר למעקב אחר היולדת יצוין, שהחל מהשעה 13:50 ועד רגע הלידה בשעה 20:30, אין בגיליון כל רישום על רופא שבדק אותה.

כפי שניתן להבין מכל האמור, מסקנת ביהמ"ש היא שבית החולים לא עמד בנטל לשכנע שלא היתה מצידו רשלנות בניהול הלידה.

המיילדת לא ניסתה לחלוק על כך, שלפי הנחיות בית החולים, היה עליה לקרוא מיד לרופא בכל מקרה שבו מתעוררת איזושהי בעיה במהלך לידה. ביהמ"ש קבע שהשלב השני של הלידה היה אמנם מהיר. כן נאמר שהלידה היתה פתאומית ובהחלט ייתכן שהמיילדת נכנסה לאבדן עשתונות. יחד עם זאת, אין בנסיבות אלה כדי להצדיק את ההימנעות מלקרוא לרופא, דבר שהמיילדת לא ניסתה לעשות. סביר להניח, שעיכוב קצר של דקה או שתיים בתהליך הלידה לא היה גורם כל נזק לעובר. לפיכך סבר ביהמ"ש שהמיילדת התרשלה בתפקידה.

ביהמ"ש פסק שאשמתם המוסרית של בית החולים והרופאים גבוהה באופן משמעותי מאשמתה של המיילדת. הרופאים הם אלה שיצרו את הסיכון בניהול רשלני של הלידה. לעומתם, המיילדת נקלעה (באשמת הרופאים) למצב רגעי של מעין אבדן עשתונות, שבגינו היה מצידה מחדל בכך שלא הזעיקה את הרופא האחראי, שאולי יכול היה למנוע את הנזק שנגרם לתובעת.

על סמך מאזן זה של השיקולים, נראה לביהמ"ש לחלק את האחריות בין המעוולים, באופן שבית החולים יישא בשיעור של 85% מהנזק ואילו המיילדת תישא בחלק הנותר.
בסיומו של דבר, בית המשפט קיבל את התביעה בגין רשלנות רפואית בלידה, ופסק סכום פיצויים בסך של 525,000 ₪.





לגולשי הפורטל עומד ייעוץ ראשוני באמצעות עו"ד אבי לוטן המייצג מקרים קשים של רשלנות רפואית. פניה ישירה לעו"ד לוטן: 054-7930927. טל': 03-6916555, דוא"ל:lotanlaw@gmail.com